הולכים לאיבוד וחזרה (חלק א')

שוב שלום לקוראיי הנאמנים.
זהו החלק האחרון והמסכם של המסע שלי ביפן. בפוסט זה אספר על הימים החופשיים שלי ביפן ואבחנות נוספות שלא הספקתי בפוסטים הקודמים.
לכל מי שלא קרא את הפוסטים הקודמים , ניתן לקרוא אותם כאן מימין...

יום שבת, היום הראשון שלא צריך לקום לעבודה. תענוג. Fujita החתול היפני שלנו החליט שהוא לוקח אותנו לטייל בטוקיו.
"כל הכבוד לו שהוא משקיע זמן ביום החופשי שלו", אמרתי לעצמי. רק מאוחר יותר הבנתי שזאת הייתה טעות לתת לו לקחת אותנו.

קבענו ב-10:30 בתחנת רכבת Meguro אשר אליה יש שאטל מהמלון. הגיע החתול בחולצה פירחונית שחור לבן. לא נשמע אמין. איך פירחוני ושחור/לבן באותה חולצה? מסתבר שאצל היפנים זה הולך.
"לאן הולכים?", אני שואל. "לאקיהברה" הוא עונה. Akihabara זהו אזור של חנויות אלקטרוניקה וקומיקס רבות. מעבר לחנויות קטנות שמנוהלות על ידי פקסיטנים, הודים ואחרים יש שם גם חנות אחת גדולה של 8 קומות של מכשירי חשמל.
בתור חובב גאדג'טים אמרתי "הללויה". הגעתי לארץ המובטחת. אני הולך להתפנק. עכשיו אני אתחיל להנות מהנסיעה ליפן.
החנות נקראת Yodobashi Akiba על שם עקיבא בן זכאי שנלחם בעוז כנגד הכובשים היפנים בקרב על שקם אלקטריק.


כל קומה בחנות מחולקת לנושא: אביזרים למחשב (ממאווררים ועד מארזים), טלויזיות, לפטופים, קולנוע ביתי, מוצרי חשמל לבית (שואבי אבק, מזגנים וכיו"ב), צעצועים (לרוב יפנים הקשורים לקומיקס) ו3 קומות אוכל שאליהן לא הגעתי.

 

וכך חלפו להן ביעף 3 שעות. ואפילו לא קניתי כלום.
מחוץ ל-Yodobashi ישנן את החנויות הקטנות יותר שמוכרות ביותר זול. באחת החנויות ראיתי את מלאי הכבלים הכי גדול שראיתי בחיי. בתור חובב איסוף של כבלים (ובעל 3 ארגזים של כל סוגי הכבלים שהיו לי אי פעם) הרגשתי סוג של הארה. נזכרתי שחברים שלי היו קוראים לי Kobi Cable Maker.

לצערי לא היה לי זמן להתחיל לנבור ולראות אם אני צריך משהו לקחת הביתה.

הפסקה קטנה הלרוונטית לקוראיי המעשנים. יפן ארץ לא ברורה בנושא הזה. מצד אחד, אסור לעשן ברחוב למעט אזורים מסומנים. מצד שני, ברוב המסעדות מותר לעשן. לעיתים ניתן לראות 4 עדניות עם צמחים אשר מגדירות אזור עישון פומבי ומחוץ לאקיהברה ראיתי את האזור הבא:

חוצצי זכוכית ומאפרות באמצע הרחוב, וכולם באים לכאן כדי לעשן. וכולם כל כך ממושמעים.

משם, החתול החליט לקחת אותנו לאזור בשם אסקסה (Asakusa) שאמור להיות יותר יפני מסורתי. מסתבר שיפני מסורתי בתוך טוקיו זה פשוט בנינים יותר נמוכים (רק של 8 קומות ולא של 30-50). אבל יש שם מקדש. וכך ירדנו בתחנה הרלוונטית והתחלנו ללכת. וללכת. וללכת. כמעט חצי שעה.
בסוף הגענו למקדש ממוסחר שבתחילתו שדרה מלאה במזכרות מכוערות ויקרות ובסופו מקדש שבנוי כולו מעץ.

ניתן לראות את החולצה הפרחונית של פוג'יטה

בכניסה למקדש מומלץ (על יד בודהה) לעשות טיהור בשתי דרכים. הראשונה לעמוד מול כד ענקי מלא קטורת ולהעיף על עצמך חלק מהעשן. הדרך השניה היא לשתות ממזרקה מים שאמורים להיות מטוהרים.

אחרי 10 דקות שם, הבנתי את הקטע. הלאה למקום הבא.
בכל מקום מחלקים לך מניפות בתור פרסומת. מסתבר שהדבר נחוץ ושימושי מאוד בגלל הלחות המטורפת. למרות שזה נראה קצת נשי.

תפסתי שיחה מחוץ למקדש עם "נהג" ריקשה. ניסה לשכנע אותי לעשות סיבוב. 3000 ין לחצי שעה (150 שקל). גם לא הייתי מעונין וגם זה נראה לי לא יאה שבנאדם יסחוב אותי ברגל (לא חמור או סוס) ברחבי האזור.

משם הלכנו ברגל עוד חצי שעה (או יותר) לכיוון הנהר. החתול אמר שיש היום מופע זיקוקים של שעה וחצי לכבוד יום הים (או יום האוקיינוס, לא באמת הבנתי). אפשר לקחת סירה על הנהר עד המקום ששווה לראות אותם.
אחרי עוד הליכה ממושכת ניתן לראות מהנהר את ה- Sky Tree . זה המגדל הכי גבוה ביפן והשני בגובהו בעולם. מרחוק הוא לא כזה גבוה. אפילו הצלחתי להחזיק אותו בכף ידי.

תמונה של תייר טיפוסי שחושב שהוא מגניב...













היה 5 אחר הצהריים. פוג'יטה אומר שיש לנו זמן עד המופע זיקוקים. "אתם רוצים לראות את ארמון הקיסר?". בטח שכן.
יאללה חוזרים בהליכה חזרה לתחנת הרכבת. ואז נוסעים 25 דקות. ואז הולכים 45 דקות ומגיעים בדיוק בזמן .
בדיוק בזמן לשקיעה. לקח לנו כמעט שעה וחצי ובסוף ראיתי ארמון חשוך שאי אפשר להיכנס אליו. תענוג פשוט תענוג.

זה מה שהצלחתי לצלם אחרי המסע הארוך. משתלם. החו"ל משתלם.
איך שאנחנו יוצאים מהאזור של הארמון אני רואה תחנת מטרו. 10 מטר מהארמון. גם ככה כולי עצבני וגמור אני שואל את החתול למה לא לקחנו את המטרו. "חשבתי שתירצו להנות מההליכה" הוא מיילל. עניתי לו " I give you box and I shkiviu" . הוא לא הבין את הבדיחה.

לפתע אנחנו שומעים פיצוצים. חשבתי לעצמי,"פיגוע?" . גם ביפן יש פיגועים? ואז נזכרתי בהודעה במטרו מאותו בוקר:

ילד, ילדה, צריך לדעת, שבחפץ חשוד אסור לגעת. עכשיו אני שואל אתכם, מי לעזאזל רוצה לעשות פיגוע נגד יפנים? האם זוהי פעולת תגמול על המתקפה בפרל הרבור? הרי בן אפלק כבר החזיר להם בפצצה או שתיים בסרט ההוא.

בקיצור הסתבר שהזיקוקים כבר התחילו. מאחר וזה מופע של שעה וחצי היה לנו מספיק זמן להגיע ולראות אותם. פוג'יטה אמר שהוא יקח אותנו למקום שהוא לא עמוס ושנוכל לשבת ולראות את הזיקוקים.
עוד נסיעה ברכבת, ועוד הליכה של רבע שעה. והנה פארק שבו יושבים לא מעט אנשים על הדשא ונהנים מהזיקוקים.
שנמצאים 4 קילומטר מאיתנו.
שמוסתרים בחלקם על יד שני בנינים גבוהים.
וגשר אחד או שניים.
בקיצור אכזבה. אחרי 20 דקות נשכבתי ועצמתי עיניים. בדקתי ב-GPS. הלכתי באותו יום יותר מ-15 ק"מ. נסעתי כמעט 50 ק"מ.
לפחות צילומי הזיקוקים יצאו לא רע.

ניתן לראות בבירור את הבנינים שמסתירים ואת הגשר שחוצה את שדה הראיה.











סיימנו את היום גמורים, מפורקים ועם שפשפות שלא היו לי בחיים. החתול רצה לקחת אותנו לארוחת ערב. בעדינות אמרנו לו תודה ושילך לראות את אישתו. את הרמז הוא לא הבין ואת אישתו הוא כנראה לא ממהר לראות.

יום חדש בחלק ב'...