החברים המפגרים שלי ביקשו ממני לכתוב בלוג או יותר נכון יומן מסע.
בינתיים אני רואה רק בנינים ואזור תעשיה.
נגמר הבלוג.
ועכשיו ברצינות.
אורזים מזוודה (יותר נכון, סומכים על קרן) שתכיל את כל מה שצריך לנסיעה של 10 ימים. 5 ימים של עבודה, 3 ימים חופשיים לטיולים ויומיים של טיסות הלוך חזור.
בעיה ראשונה: המזוודה שוקלת 19.5 קילו. לא ברור לי איך זה קורה כל פעם שאני טס המזוודה שוקלת בדיוק 19.5 קילו. זה לא משנה אם טסתי לסין. זה לא משנה אם טסתי לצרפת לגלוש וזה לא משנה אם באותה מזוודה ארזתי גם הדברים של קרן כשטסנו לברצלונה.
איך אתה מביא עוד דברים שאתה קונה כשהמזוודה שלך מגיע כמעט ללימיט. אולי השימוש במשחת שיניים ונוזל לעדשות יוריד איזה קילו או שניים. כנראה שלא.
מגיעים לשדה ועוברים בידוק. "ארזת לבד? " היא שואלת. אני משקר ואומר שכן. "מישהו נתן לך משהו להעביר?" היא ממשיכה. אני שוב משקר ואומר שלא. מנסה להיזכר אם המתנות שנתנו לי להעביר ליפנים זה חמסות או קרמים מים המלח. טוב שהיא לא שאלה עוד שאלות.
בצ'ק אין אני מנסה לשחק אותה גבר "אני רוצה לשדרג לביזנס, יש לי נקודות". "אין לך מספיק " היא עונה בבוז. "סידרתי לך מושב אקזיט" , יצאתי מאושר.
בדרך כלל בדיוטי פרי אין לי מה לעשות. הפעם היו לי מספר סידורים בשביל אנשים אחרים. אחרי 20 דקות סיימתי וחיכיתי לחגית שתגיע.
מה המשפט הראשון שאני שומע מחגית כשאנחנו נפגשים? "שדרגו אותי לביזנס". איך ביזנס? אין לך אפילו כרטיס הנוסע המתמיד? בקצרה: מזל של מתחילים.
נכנסים ללאונג'. משחקים אותה אנשי עסקים חשובים שפותחים לפטופים, אוכלים לחמניות קטנות וקרקרים לפני הטיסה. יש בירה בחינם. לא רע בכלל.
כמו כל ישראלי טוב, שכחתי את עצמי והייתי צריך לשמוע את המשפט "קריאה אחרונה בהחלט לנוסעי קוריאן אייר לסיאול". רק אז אתה מתחיל לרוץ ברחבי הטרמינל כדי "להספיק לטיסה".
חגית בביזנס אומרת "אני אבוא לבקר אותך, באיזו שורה אתה יושב?" , 41G אני עונה. מתיישב באקזיט סיט ולפחות יש לי מקום לרגליים. את האמת, קוריאן אייר זאת חברה מעולה. גם בתיירים יש מספיק מקום לרגליים והזווית של המושב נוחה מאוד. לדעתי על מה שקוריאן נותנים כסטנדרט, אלעל גו(נ)בים $150 לכיוון וקוראים לזה תיירים פלוס. שזה כמו תיירים רק פלוס ה-$150.
פעם לא נרדמתי בטיסות. התענוג בטיסות לילה שהיו לי בשנים האחרונות הן שעוד לפני ההמראה אני מאבד את ההכרה. בשעה הראשונה כבר חילקו ארוחת ערב ואיבדתי את ההכרה לעוד 6 וחצי שעות.
מתעורר!!! מגלה שעברו 8 שעות מהטיסה ועוד לא ניצלתי את המערכת בידור האישית שלי. המשכתי לראות את הסרט שנרדמתי בו (The avangers) והתחלתי לראות את "משחקי הרעב". לשניהם לא הייתי משלם בקולנוע מחיר מלא אבל משחקי הרעב יותר נחמד.
נחיתה. הגענו לסיאול. עוד 3 שעות ממריאים לטוקיו.
השדה תעופה ב-Incheon מפתיע. יש בכל מקום טלוויזיות של סמסונג ו-LG. מעניין למה.
מצד שני המחירים בשמיים (וזה עוד לפני שהמראנו). סמסונג גאלאקסי 3 עולה $1190. המחיר בארץ הוא 3000 שקל.
לעומת הסיגריות בשפל חסר תקדים. $19 לפאקט של מרלבורו. $19 (!!!) . חבל שאני כבר לא מעשן.
ממתינים לעליה לטיסה לטוקיו.
על זה בפוסט הבא.
בינתיים אני רואה רק בנינים ואזור תעשיה.
נגמר הבלוג.
ועכשיו ברצינות.
אורזים מזוודה (יותר נכון, סומכים על קרן) שתכיל את כל מה שצריך לנסיעה של 10 ימים. 5 ימים של עבודה, 3 ימים חופשיים לטיולים ויומיים של טיסות הלוך חזור.
בעיה ראשונה: המזוודה שוקלת 19.5 קילו. לא ברור לי איך זה קורה כל פעם שאני טס המזוודה שוקלת בדיוק 19.5 קילו. זה לא משנה אם טסתי לסין. זה לא משנה אם טסתי לצרפת לגלוש וזה לא משנה אם באותה מזוודה ארזתי גם הדברים של קרן כשטסנו לברצלונה.
איך אתה מביא עוד דברים שאתה קונה כשהמזוודה שלך מגיע כמעט ללימיט. אולי השימוש במשחת שיניים ונוזל לעדשות יוריד איזה קילו או שניים. כנראה שלא.
מגיעים לשדה ועוברים בידוק. "ארזת לבד? " היא שואלת. אני משקר ואומר שכן. "מישהו נתן לך משהו להעביר?" היא ממשיכה. אני שוב משקר ואומר שלא. מנסה להיזכר אם המתנות שנתנו לי להעביר ליפנים זה חמסות או קרמים מים המלח. טוב שהיא לא שאלה עוד שאלות.
בצ'ק אין אני מנסה לשחק אותה גבר "אני רוצה לשדרג לביזנס, יש לי נקודות". "אין לך מספיק " היא עונה בבוז. "סידרתי לך מושב אקזיט" , יצאתי מאושר.
בדרך כלל בדיוטי פרי אין לי מה לעשות. הפעם היו לי מספר סידורים בשביל אנשים אחרים. אחרי 20 דקות סיימתי וחיכיתי לחגית שתגיע.
מה המשפט הראשון שאני שומע מחגית כשאנחנו נפגשים? "שדרגו אותי לביזנס". איך ביזנס? אין לך אפילו כרטיס הנוסע המתמיד? בקצרה: מזל של מתחילים.
נכנסים ללאונג'. משחקים אותה אנשי עסקים חשובים שפותחים לפטופים, אוכלים לחמניות קטנות וקרקרים לפני הטיסה. יש בירה בחינם. לא רע בכלל.
כמו כל ישראלי טוב, שכחתי את עצמי והייתי צריך לשמוע את המשפט "קריאה אחרונה בהחלט לנוסעי קוריאן אייר לסיאול". רק אז אתה מתחיל לרוץ ברחבי הטרמינל כדי "להספיק לטיסה".
חגית בביזנס אומרת "אני אבוא לבקר אותך, באיזו שורה אתה יושב?" , 41G אני עונה. מתיישב באקזיט סיט ולפחות יש לי מקום לרגליים. את האמת, קוריאן אייר זאת חברה מעולה. גם בתיירים יש מספיק מקום לרגליים והזווית של המושב נוחה מאוד. לדעתי על מה שקוריאן נותנים כסטנדרט, אלעל גו(נ)בים $150 לכיוון וקוראים לזה תיירים פלוס. שזה כמו תיירים רק פלוס ה-$150.
פעם לא נרדמתי בטיסות. התענוג בטיסות לילה שהיו לי בשנים האחרונות הן שעוד לפני ההמראה אני מאבד את ההכרה. בשעה הראשונה כבר חילקו ארוחת ערב ואיבדתי את ההכרה לעוד 6 וחצי שעות.
מתעורר!!! מגלה שעברו 8 שעות מהטיסה ועוד לא ניצלתי את המערכת בידור האישית שלי. המשכתי לראות את הסרט שנרדמתי בו (The avangers) והתחלתי לראות את "משחקי הרעב". לשניהם לא הייתי משלם בקולנוע מחיר מלא אבל משחקי הרעב יותר נחמד.
נחיתה. הגענו לסיאול. עוד 3 שעות ממריאים לטוקיו.
השדה תעופה ב-Incheon מפתיע. יש בכל מקום טלוויזיות של סמסונג ו-LG. מעניין למה.
מצד שני המחירים בשמיים (וזה עוד לפני שהמראנו). סמסונג גאלאקסי 3 עולה $1190. המחיר בארץ הוא 3000 שקל.
לעומת הסיגריות בשפל חסר תקדים. $19 לפאקט של מרלבורו. $19 (!!!) . חבל שאני כבר לא מעשן.
ממתינים לעליה לטיסה לטוקיו.
על זה בפוסט הבא.
קובב,
השבמחקאנחנו לא מכירים, אך נחשפתי לבלוג בטעות (זדונית?), כאשר חבר שלח לי.
לעניות דעתי מדובר בטור במקומו בפנתאון (לא פחות), לצד הגיגי האיש לבוש הגופיה מהפאב השכונתי בבאר יעקב (מכיר?).
ד"ש ל"חברה" ושלא תשתה לי יותר מידי גיישות,
אלעזר הויקינגי.
נ.ב - אתה בטוח שאנחנו לא מכירים?